מהי מלנומה

עובדות חשובות

הגדרה

מלנומה הינה סוג של סרטן עור ממאיר, שמקורו בתאי הפיגמנט (מלנוציטים), התאים שתפקידם הנורמלי הינו לייצר את הצבע והגוון של עורנו ולעזור לגופנו בהגנה מקרינת השמש. במלנומה המלנוציטים אינם תקינים ומתרבים בצורה לא מבוקרת. אם לא נטפל במלנומה ע"י הסרתה בשלב מוקדם, סרטן זה עלול להפוך לפולשני, להתפשט ולשלוח גרורות פנימיות. למרות שמלנומה מהווה פחות מ-5% מסרטני העור, היא אחראית לרוב מקרי התמותה מסרטן עור. למעשה, מלנומה נחשבת לאחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר.

 

שכיחות המחלה בישראל

שכיחות המלנומה בישראל הינו מהגבוהים בעולם. בישראל מאובחנים מדי שנה כ- 1,300 חולים חדשים עם מלנומה חודרנית (invasive melanoma) . להערכתי ישנם כ- 1000 מקרים נוספים של מלנומה שאינה חודרנית (in situ melanoma). הסיכון לפתח מלנומה במהלך החיים הינו 3% בקרב גברים יהודים ו-2% בקרב נשים יהודיות בישראל.

 

מי נמצא בסיכון מוגבר למלנומה

נתחיל מ-2 עובדות שחשוב להבין:

1. העובדה שאדם נחשב בסיכון מוגבר לפתח מלנומה אינה מעידה על סיכון של 100%. אין כל הכרח שהמטופל יפתח מלנומה במהלך חייו.

2. העובדה שאדם נחשב בסיכון נמוך לפתח מלנומה, אינה מעידה על סיכון של 0%. כל אדם עלול לפתח מלנומה (ראה כתבה "מיתוסים ועובדות על מלנומה"), ולפיכך אין מטופל שצריך לפטור עצמו כליל בדיקת עור תקופתית.

מטופלים שנחשבים בסיכון מוגבר לפתח מלנומה:

  1. מטופל שכבר פיתח בעבר מלנומה.

  2. מטופל עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שניה שחלו במלנומה

  3. ריבוי שומות (נקודות חן), ובמיוחד ריבוי שומות גדולות המכונות "אטיפיות" או דיספלסטיות".

  4. גוון עור בהיר, עינים בהירות (כגון כחולות או ירוקות), שיער בהיר (גינגי או בלונדיני).

  5. נטיה לנמשים.

  6. נטיה לצריבה בשמש, ובמיוחד הסטוריה של כוויות שמש חוזרות בילדות

  7. עור ניזוק שמש.

 

כיצד נחשוד במלנומה

בניגוד לחולה עם סרטן פנימי, מטופל עם מלנומה בשלב מוקדם ירגיש כללית בטוב. לכן נאבחן המלנומה בשלב מוקדם ע"פ המראה שלה, היותה נגע חדש או משתנה, או תחושות החולה לגבי הנגע.

הסימנים החשובים הם:

  • נגע עורי חדש או שמשתנה עם הזמן – בגודל, בצבע, בצורה, במרקם ובתחושה.

  • נגע עורי שנראה שונה משאר הנגעים העוריים של המטופל. זהו סימן המכונה "הברווזון המכוער". המלנומה תהיה לרוב בעלת מראה (גוון, צורה, גודל, וכד') משאר השומות של המטופל.

  • נגע שכולל חלק או כל ה"גימלים" הבאים:

    • גאומטריה צורת הנגע אינה סימטרית. חציו האחד אינו זהה לחציו השני.

    • גבול גבול הנגע מהעור סביבו אינו מעוגל, ברור ומוגדר.

    • גוון נגע שמורכב ממספר גוונים כגון: שחור, כחול, חום, ורוד.

    • גודל נגע שגודלו עולה על 5 מ"מ (קוטר של עיפרון).

  • נגע עורי שמטריד את המטופל, גם אם הסיבה לכך לא ברורה. כאן גם יש להתייחס לנגע עורי שקרובי המשפחה (או חברים) "מנדנדים" למטופל לגשת להבדק אצל רופא.

  • גוש או קשרית שהינה חדשה או משתנה – יש לגשת לרופא להבדק בהקדם

  • שינוי בתחושה לגבי נגע, כולל צריבה, גרד, רגישות או כאב. כ"כ, נגע עם דימום או עם גוון אדום שאינו חולף.

חשוב להבין שאין למלנומה מראה אחד אופיני, ולכן האבחון דורש מיומנות רפואית. יש חשיבות גם לבדיקת סקר עורית תקופתית (קרי, בדיקת מטופל בריא) גם אם המטופל חש בטוב ואינו מודע לקיום נגעים חשודים. ישנו מחקר שהדגים כי מלנומה המתגלה ע"י הרופא לפני שהחולה חש בסימנים מחשידים, הינה בד"כ מלנומה מוקדמת יותר (ולכן פחות מסוכנת).

עם זאת, הסימנים שצוינו מהווים רמזים חשובים עבור החולה לגבי המצאות נגע עורי חשוד הדורש בדיקה רפואית בהקדם. למרות שהאבחון של מלנומה נעשה ע"י רופא, למטופל יש חלק חשוב בגילוי המוקדם של המחלה. למעשה, קיים מחקר שהדגים שבמרבית המקרים היה זה המטופל, קרוב משפחה או אדם אחר בסביבתו שהעלה לראשונה את החשד שהנגע אינו תקין. אכן, אם עולה חשד אצל המטופל, קרוב משפחה או אדם אחר שקיים נגע עורי לא תקין, יש לגשת לרופא להבדק. הרופא יחליט לגבי הגישה הטיפולית בנגע העורי (כלומר האם יש צורך להסירו או לעקוב אחריו).

כדאי לבצע בבית בדיקה עצמית בעירום מלא מכף רגל ועד ראש. במקומות שלא ניתן לראות היטב (כגון הגב), ניתן להעזר בבן הזוג או אדם קרוב אחר. אם יש למטופל נגעי עור בעלי המאפיינים שהוזכרו קודם לכן ("מהם הסימנים להווצרות סרטן עור"), כדאי ללכת בהקדם לרופא עור מומחה כדי להבדק.

 

כיצד מאבחנים מלנומה

באמצעות בדיקה קפדנית של העור, הרופא יכול לאתר נגעים חשודים ולאבחן שנגע עורי מסויים חשוד למלנומה.

במקרה של חשד למלנומה עורית תבוצע ביופסיה, לרוב ע"י אקסיזיה - בפרוצדורה זו מבצעים הרדמה מקומית לאלחוש המקום, לאחר מכן מסירים את הנגע בשלמות ע"י חיתוך כירורגי, ולאחר מכן תופרים את החתך הניתוחי.

הנגע העורי שהוסר בניתוח נשלח לאבחון באמצעות בדיקה מיקרוסקופית במעבדה ע"י פתולוג מומחה. אישור או שלילת האבחנה של מלנומה מבוצעת בשלב זה.

כאשר הרופא שאבחן את הנגע החשוד מקבל את התשובה הפתולוגית – הוא דן עם המטופל בתוצאות הבדיקה ומשמעותה, ורק בשלב זה הושלם מעגל האבחנה הרפואית.

מומלץ לכל מטופל שעבר ביופסיה עורית לוודא שקיבל תשובה מהרופא המטפל לגבי תוצאות הביופסיה.

 

סיווג מלנומה ועיקרי הטיפול בכל שלב

המלנומה מסווגת באופן ראשוני לפי תוצאות בדיקת הפתולוגיה, כאשר הגורם החשוב ביותר הינו עומק חדירת הגידול לתוך העור. ככל שעומק המלנומה קטן יותר, כך הסיכוי שהמלנומה התפשטה לבלוטות או איברים פנימיים קטן יותר. נוכחות התכייבות במלנומה עורית מגבירה את הסיכון בכל אחד מהשלבים.

1. מלנומה שאינה חודרנית (melanoma in situ) - שלב המוקדם ביותר בו המלנומה מוגבלת לאפידרמיס, השכבה החיצונית של עורינו. ריפוי מלא בד"כ מושג מכריתת המלנומה באופן כירורגי עם שוליים מספקים. עיקר המעקב יבוצע ע"י רופא עור מומחה שיוודא שאין חזרה מקומית (קרי באזור הצלקת הניתוחית) של המלנומה ושאין הופעת מלנומה חדשה עורית נוספת או סרטן עור אחר.

2. מלנומה חודרנית מוקדמת (early invasive melanoma) – המלנומה מערבת את שכבת העור השניה, הדרמיס, אך עומק החדירה של המלנומה לדרמיס פחות מ-1 מ"מ. הסיכון שהמלנומה התפשטה נמוך, ולרוב הטיפול שנדרש הינו מכריתת המלנומה באופן כירורגי עם שוליים מספקים. עיקר המעקב יבוצע ע"י רופא עור מומחה שיוודא שאין חזרה מקומית (קרי באזור הצלקת הניתוחית) של המלנומה, שאין הגדלת בלוטות לימפה, ושאין הופעת מלנומה חדשה עורית נוספת או סרטן עור אחר.

3. מלנומה בעומק 1 מ"מ ומעלה – המלנומה מערבת את שכבת העור השניה, הדרמיס, כאשר עומק החדירה של המלנומה לדרמיס 1 מ"מ ומעלה. הסיכון עולה ככל שהמלנומה עבה יותר. לרוב יהיה צורך בכריתת המלנומה באופן כירורגי עם שוליים מספקים, לעיתים תתבצע דגימת בלוטות הלימפה האזוריות, וכן יבוצעו בדיקות מעבדה (בדיקות הדמייה ובדיקות דם) לשלול מעורבות של איברים פנימיים. הבדיקות והבירור יבוצעו בתיאום בין רופא עור, אונקולוג, וכירורג.

4. במידה וקיימת מעורבות של בלוטות לימפה או של איברים פנימיים, את המעקב והטיפול במלנומה ירכז אונקולוג מומחה.

 

מעקב אחר קרובי המשפחה של מטופל עם מלנומה

כ-10% ממקרי המלנומה הינם משפחתיים, כלומר יהיו לפחות 2 מקרי מלנומה במשפחה. הגן האחראי לתורשת מלנומה התגלה במיעוט המשפחות, ולמעשה במחקר באוכולוסיה היהודית, נמצא גן רק ב- 5% מהמשפחות. לפיכך, כיום ההמלצה הינה לבדיקת עור תקופתית סדירה אחת לשנה של כל קרובי המשפחה של מטופל עם מלנומה.

 

חשיפה לשמש

חשיפה מרובה לשמש אינה מומלצת באופן כללי, ובפרט למטופלים עם הסטוריה של מלנומה, ולאנשים עם גוון עור בהיר, עינים בהירות (כגון כחולות), שיער בהיר (גינגי או בלונדיני), נטיה לנמשים, ונטיה לצריבה בשמש. בהגנה מהשמש, קיים מדרג כאשר בעדיפות עליונה קיימת המנעות פיזית מחשיפה ישירה לשמש בשעות החמות (שהייה במחסה מוצל), עדיפות שניה הינה הגנה פיזיקלית בשהייה בשמש (כובע רחב שוליים, ביגוד מגן מבד שאינו שקוף, משקפי שמש), ובמקום השלישי שימוש במסנני קרינה. השעות החמות הינן 10 בבוקר עד 4 אחר הצהריים, ובמיוחד השעות בהן אורכו של הצל שלנו קצר מאורך גופינו.

בעיקרון בהמנעות מהשמש יש לנהוג בהגיון. יש להמנע משיזוף מכוון (בשמש או במכוני שיזוף) ומחשיפה שעלולה לגרום לכוויות וצריבה מהשמש (כגון בשעות החמות ועם עור חשוף). חשוב גם לבדוק עם רופא המשפחה את רמת הויטמין D בבדיקות הדם , ולשקול עימו את הצורך בתוספי ויטמין D במידה ויש חוסר (ויטמין D מקורו בתזונה ו\או בחשיפת העור לשמש).

 

לסיכום

מלנומה הינה המסוכן מבין סרטני העור. בישראל שיעור התחלואה ממלנומה הינו מהגבוהים בעולם. למרות הפוטנציאל הקטלני שלה, העובדה שמלנומה מתחילה ע"פ שטח העור נותנת בידינו חלון הזדמנות לאבחן מוקדם. במלנומה בשלב מוקדם, הסיכוי לריפוי גבוה והטיפול יכול להסתכם בהסרה כירורגית ומעקב תקופתי.

נאבחן המלנומה בשלב מוקדם ע"פ המראה שלה, היותה נגע חדש או משתנה, נגע שונה משאר נגעי העור של החולה, או ע"פ סימנים שהחולהמציין לגבי הנגע. חשוב להבין שאין למלנומה מראה אחד אופיני, ולכן האבחון דורש מיומנות רפואית. אם עולה חשד אצל המטופל, קרוב משפחה או אדם אחר שקיים נגע עורי לא תקין, יש לגשת לרופא בהקדם כדי להבדק.